חרדת החמצה או הפחד לפספס (באנגלית:  Fear of Missing Out  – FOMO)

מכירים את התופעה שנוטים להסתכל בפייסבוק באינסטגרם בווטסאפ  ללא יכולת להפסיק.
מין צורך פנימי לשוטט ולקבל מידע און ליין מה קורה.
להיות מעורב. להיות מעודכן על כל דבר.

ההתפתחות הטכנולוגית הביאה לכך שהמידע זורם און ליין ויש צורך להתעדכן,
ולהיות מעורב מה קורה אצל האחר.
עד כדי כך שהאדם חווה פיספוס, החמצה, או פחד להפסיד משהו.
חלק מהפחדים לא ממש מודעים.
זה משהו שמשבש יכולת החלטה.

אני מעלה את הנושא למודעות בעקבות כמה מקרים שהמלצתי לנשים בטיפולי פוריות,
לעשות מרווח זמן שקט לתהליך של דימיון מודרך.

הן היו גלויות וחשפו מצב של התמכרות לסמארטפונים ותיסכול רב,
על זה שהן לא מסוגלות להיגמל מהסמארטפונים, למרות שהן מודעות שזה גוזל להם זמן.

מתוך הניתוח של המקרה עלה שהמשותף לנשים אלו היו תחושות כבדות של ריקנות פנימית,
פחד גבוה מניתוק, פחד מבדידות, כמיהה לאהבה, לשייכות.

החיבור לסמארטפונים, וצ'יטוט בווטסאפים יצר אשלייה של חיבור.

כשמישהו מצליח והשיג משהו, אנחנו ישר נוטים לפרש, ולהשלים מידע שלא סופר לנו.
כמו : מישהי שמכירים נכנסה להריון .
ישר מפרשים שהיא הצליחה.
מסתכלים רק על זווית מסוימת והיא התוצאה הסופית.
לא ממש מסתכלים או יודעים על התהליך וכמה זמן היתה בתהליך.

או מישהי סיפרה שהלכה לטיפול כלשהו וזה עזר לה.
מכאן מסיקים שאם עזר לה אז זה יעזור גם לי.
נוצר איזשהי אשלייה שאצל השני החיים דבש.

כדי להיגמל מהסמארטפונים, ומהחוויה של הדשא של השכן ורוד יותר.
פה נדרש לשנות את המיינד :

— למצב שכל מידע שאני זקוק/זקוקה יגיע אליי בכל רגע שאני זקוק.

—  האנשים המתאימים מקיפים אותי תמיד.

—  אני נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון.

יש צורך להתמקד בחיים שלנו עצמנו, ולמלא את החיים ביותר משמעות.

אחד  התרגילים המומלצים זה להכיר תודה על מה שיש.
פשוט להוקיר תודה כל יום במשך 21 יום.
כי 21 יום לפחות זה הזמן שדרוש למוח לשנות דפוסי חשיבה.

תודה ליצחק פרי על ההזדמנות להשתתף במגזין אקטואליה ברדיו 106FM.