בסדנה שהעברתי בנושא פוריות, חילקתי למשתתפות קנבס וצבעים,
והזמנתי אותן לצייר כל מה שעולה להן, בלי ביקורת ושיפוטיות,
בלי רצון שיצא משהו יפה, מה שיוצא אני מרוצה.

אחרי שסיימו לצייר, ביקשתי שיסבירו מה הן ציירו, ולמה.

אחת ציירה עץ צבעוני.

שאלתי אותה מה היא ציירה.
היא קראה לעץ "עץ האהבה",
וביטאה ספק שאפשר להרגיש אהובה באמת.

כדי להביא ילד לעולם בביטחון,
אישה צריכה להרגיש שהיא בסביבה תומכת ואוהבת.

לכן היה חשוב שחשפנו אצלה את הפער בין הרצון המודע לילד,
לבין התחושה הפנימית של חוסר באהבה ותמיכה.

בהמשך העברתי תהליך כדי לפתוח אותה ואת שאר המשתתפות לאהבה אמיתית.לחיבור לפנימיות.
הפנים שלהן זרחו וקרנו אחרי התהליך.
ממש מרגש.
הן עדיין מדווחות לי שהן מיישמות את הטיפים והתרגילים לחיזוק תחושת האהבה בתוכן ומרגישות שמשהו בהן השתנה.