למה אנחנו "נעולים" בחשיבה אוטומטית

לדברי ד"ר סוזן גרינפלד (נוירולוגית וחוקרת מדעי המוח), המוח שלנו נמצא בדיאלוג דו כיווני תמידי עם העולם החיצוני, לאורך כל חיינו.
אנו בעצם מגיבים לכל השפעה חיצונית. כל תגובה וכל אירוע יוצר חיווט של קשרים בין עצביים במוח.
הקשרים הבין עצביים הם גורם משמעותי בעיצוב האישיות שלנו, כמו גם בגיבוש תפיסת עולמנו והדרך בה אנו חושבים. קשרים אלו יוצרים למעשה את התודעה שלנו.

המשמעות הפשוטה היא, שמעגל התגובתיות הזה גורם לנו להיות "נעולים" על אותו מצב, מעין מעגל סגור.

מה זה בעצם אומר לנו?

אנשים נוטים להגיב בצורה מסוימת לאירועים מסוימים.

לדוגמה: אישה חרדתית רואה מצבים בחיים כסכנה, גם אם אין שם שום דבר מסוכן.
למשל: אם היא מתקשרת לחברה, והחברה לא עונה, היא ישר חושבת שלחברה קרה משהו נורא.
ברוב המקרים, אנו לא מודעים לתגובות האוטומטיות שלנו, ולא מודעים למה שזה גורם לנו.
אם נשאל את אותה אישה חרדתית, היא בוודאי תגיד שאם החברה לא עונה, יש סיכוי שקרה לה משהו.
היא פשוט לא מבינה שהבחירה שלה להתמקד בסיכוי הקלוש שבאמת קרה לחברה משהו נורא,
גורם לה ללחץ ומתח מיותרים.

דוגמה נוספת לאישה חרדתית שנמצאת בבדיקות רפואיות לקראת הכניסה להריון.
כאשר מגיעה תשובה של בדיקה שלא מראה נתונים מושלמים,
כמו הורמונים ברמה קצת נמוכה או קצת גבוהה מהנורמה,
היא מיד נכנסת לבכי ופחד נוראי שזו ההוכחה שלעולם לא יהיה לה ילד.

אז מה אפשר לעשות

על מנת להצליח לצאת ממנגנון "האוטומט" וממנגנון התגובתיות, יש צורך לפרוק את המטען הרגשי שיצר את האוטומט. פריקת המטען מהמוח תביא עמה חוויה אחרת, שתשפיע על המחשבה שלך, על העולם שלך,
על גופך ועל הסובבים אותך.
היא תיצור במוח חיווטים חדשים, חיווטים שיאפשרו לך לצאת מ"האוטומט".

במקרים קלים, את יכולה להגביר את המודעות שלך שהתגובה האוטומטית שלך, היא לא תמיד הנכונה ביותר למצב.

כשקורה מצב לא נעים, ואת מרגישה את תחילת התגובה האוטומטית עולה בך,
עצרי לרגע כדי לחשוב האם הדרך שבה את מפרשת את המצב היא האפשרות היחידה שיכולה להיות.
אם לא, את יכולה לבחור באפשרות אחרת, שתגרום לך להרגיש יותר טוב.

במקרים יותר קשים, שאת לא מצליחה להתגבר על התגובה האוטומטית שגורמת לך להרגשה לא נעימה,
אני מציעה לך לפנות לעזרה מקצועית.

כשנשים פונות אלי עם קושי כזה, אני מחפשת את שורש הבעיה, שיצרה את האוטומט.
במקרים רבים, אני מגלה בעזרת הכלים שלי, שזה קשור לאירוע קשה שקרה לה בילדות,
או לאירוע קשה שמישהו אחד חווה בנוכחותה, ושנצרב בתודעתה.

לפעמים שורש הבעיה קשור לרגשות קשים שנצרבו בתודעה של אחד ההורים, ושהועברו בדרך בלתי-מודעת לילדים. לדוגמה: אם אימא שלי היתה חרדתית, יש סיכוי טוב שגם אני אהיה חרדתית,
למרות שלא היתה לי שום חוויה שמעוררת חרדה.

ברגע שאני מזהה את השורש האמיתי לקושי, אני משתמשת באחד מכלי השחרור שיש בשיטה שלי, כדי לעזור לה.