הכעס, הביקורת והאשמה של אימא הפריעו לדלית להיכנס להריון

דלית הגיעה אלי אחרי חודשים ארוכים של ניסיונות להיכנס להריון בגיל 40. דלית רווקה, ומאד רוצה ילד משלה.
בבדיקות הרפואיות התגלה שיש לה רמות גבוהות של הורמון FSH שקשור לתפקוד השחלות ולהבשלת הביציות שחיוניות להריון תקין.
רמות גבוהות של ההורמון עשויות להשפיע על בעיות פוריות.

דלית הלכה לטיפולים טבעיים (דיקור מחטים, רפלקסולוגיה וצמחי מרפא) לאיזון רמות הגבוהות של ההורמון.
אומנם הרמות ירדו, אבל ההיריון המיוחל לא הגיע.

מניסיוני אני יודעת שבמקרים רבים הקושי להיכנס להריון נובע מסיבה אחרת, עמוקה הרבה יותר.
אם מסיבה כלשהי במערכת שלה יש תחושה לא-מודעת של פחד משמעותי או חרדה שקשורים להריון, הגוף עלול למנוע הריון בריא:
או שלא תתאפשר קליטת הריון, או שהגוף יעצור את ההריון אחרי מספר שבועות.
זה נשמע מוזר, אבל הגוף פועל לפי מה שנכון לו, בהתאם לאמונות ולפחדים.

רואים את התופעה הזו גם בבעלי חיים כמו אצל הזאבים שכאשר נקבה מרגישה מאוימת על ידי נקבה אחרת, היא מפילה את ההריון,
כי היא לא מרגישה בטוחה ללדת בסביבה מסוכנת לגור שלה.
אצל הזאבים זה פשוט, אבל אצל בני האדם זה יותר מורכב, בגלל שיש לנו הרבה מאד אמונות ופחדים לא מודעים, שעלולים להפריע להריון.

בדיוק שם אני מחפשת את שורש הקושי להרות.

בשיחה איתה עלתה מערכת יחסים קשה ומורכבת עם אימא.
היא סיפרה שלאימא יש ביקורת והתנגדות לכל מה שהיא עושה.

שאלתי את דלית לגבי הילדות שלה עם אימא.
דלית ענתה לי בפנים קפואות, בלי הרבה רגשות. הרגשתי שהיא מתאמצת לשמור מרחק מרצון לשמור על עצמה.
היא סיפרה לי על מערכת יחסים מורכבת מאד וטעונה עם אימא שלה. האם העבירה עליה המון ביקורת מהולה בכעס.
ביקורת זה לצערי דבר מקובל אצל הורים, אבל השילוב עם כעס הוא פחות נפוץ.
לכן ניסיתי להבין את הסיבה לכעס של האם, מתוך הידיעה שהכעסים והתחושות של האם, מועברות לילדים.

דלית סיפרה לי שמידי פעם בזמן ויכוח לוהט, אימה הזכירה לה בכעס כמה קשה היה לה להביא אותה לעולם.
כששאלתי על ההריון שדלית היתה בבטן אימה, היא סיפרה לי שהאימא הרתה לאחר שנים של טיפולי פוריות קשים,
וגם ההריון עצמו היה לא קל.
אחרי דלית, אימה ניסתה להביא עוד ילדים לעולם, אבל כולן הסתיימו בהפלות.

מזה הבנתי שאת כל הכעס והתסכול של האם עברו לדלית בגיל צעיר.

הבנתי שזו אחת הסיבות שדלית מרגישה צורך לשמור על עצמה, אפילו בסביבה הבטוחה של הקליניקה שלי.
בדקתי בדרך מיוחדת האם יש בתוכה אמונות לא-מודעות שעלולות להפריע להריון.
גיליתי כמה אמונות בתוכה כמו:

• משהו בי פגום
• אני לא באמת שווה (בגלל שאימא ביקרה אותה על כל דבר)
• כדי להיות אימא, עלי לחוות את הדרך הקשה של אמי לאימהות
• אף אחד לא ירצה לאהוב אותי (זו גם אחת הסיבות שהיא עדיין רווקה)

התחלתי בתהליך שבו עבדתי עם דלית על שינוי האמונות בתוכה, ושינוי נקודת המבט שלה על אימהות באופן כללי.
עבדנו ליצור הפרדה ברורה בינה לבין אימא שלה, ושהיכולת האימהית שלה אינה קשורה ליכולת האימהית של אימא שלה.
בהמשך טיפלנו בביקורתיות שלה, שנבעה מדרך התקשורת של אימא שלה.
הבנתי שזה הפריע לה למצוא זוגיות.

אחרי מספר טיפולים, הרגשתי את השינוי אצל דלית.
היא התנהגה בצורה יותר פתוחה ורכה.
בשיחה היא חייכה לעיתים קרובות.
הרגשתי אצלה הרבה יותר שמחת חיים וקלילות.

היא הרגישה שהיא יכולה למצוא זוגיות טובה עבורה.
בשבילה זה היה שינוי משמעותי, כי כשהיא הגיעה אלי בהתחלה,
היא כבר ויתרה לגמרי על הרצון שלה בזוגיות,
ולכן פנתה להפרייה מלאכותית.

אני בטוחה שעכשיו הדרך שלה למצוא זוגיות טובה ולהיכנס להריון, פתוחה בפניה.

האם הסיפור הזה מעורר בך משהו?
אני מזמינה אותך לבחון האם ייתכן שמשהו דומה קיים גם אצלך.