היא רווקה, מעל גיל 40, חוששת שהשעון הביולוגי כבר לא לטובתה.
היא כבר אחרי מספר הפריות מבחנה. רוצה כבר לחבק את הילד משלה.
אבל הציפיות האכזבות כבר מייאשות אותה. הספק כבר מכרסם.
המחשבות לא מרפות, אפילו מטרידות : האם אני אזכה לחבק ילד שלי ?

אז היא החליטה, מה יש לי כבר להפסיד, אפנה לטיפולים מסוג "אחר", כאלו שיש בהם שילוב עם תודעה ותת מודע.

כבר משאלון הפתיחה, אני מזהה אישה עסוקה, עובדת במשרה מליאה,
אבל בהיותה הבת הרווקה, ואחיותיה מטופלות בילדים משלהם, היא זאת ש"פנויה" לדאוג לשלומם ורווחתם של ההורים המבוגרים.

ואני בעיני רוחי  אני מקבלת תמונה שלה, עם מלא ספרים על הידיים,
והם נופלים לה מן הידיים תוך כדי ריצה ממקום למקום.
התמונה הזו הבהירה לי שהיא לוקחת אחריות, לוקחת משימות, היא דואגת …

אני שואלת : עד כמה את מרגישה אחראית?
היא מאשרת לי שהיא מאוד אחראית ואכפתית, והכול עליה…

אני מובילה אותה בתהליך משולב דמיון מודרך והפעלה, לנקודת נקודת זמן בציר חייה ,שם נצרבה לה חוויה שמנהלת אותה עד היום. מפגישה אותה עם דמותה אז, כילדה.

והיא נזכרת, באימא ואחות ביקורתיים ואבא שתלטן.
שם היא למדה שכדי להימנע מביקורת ועימותים, עליה להיות הכי "בסדר" שאפשר.
לציית, לרצות, לעשות, לארגן, להסיע, לקנות ומה לא למען המשפחה, למען ההורים …

אבל אני ממשיכה לרבדים עמוקים יותר ומזהה שביקורת בהיסטוריה המשפחתית זה טבע שני.
ועבורה ביקורת היא ביטול, וחוסר קיום.

כלומר נוצרה לה התנייה במוח הלא מודע
שכדי להרגיש קיימת חיונית ונחוצה עליה לעשות למען המשפחה. 

משהו בתוך תוכה, לא מודע, נהנה מזה שבני משפחה או בעבודה זקוקים לה,
ואפילו תלויים בה.

היא פעלה בשני קולות סותרים אחד את השני. קולות לא מודעים, שרק בטיפול הם התגלו לה:

קול אחד :
מצד אחד היא עושה הפריות  כדי להיכנס להריון,
ומספרת לעצמה את הסיפור שאחיותיה עסוקות ואף אחד חוץ ממנה לא יעשה זאת במקומה.

קול שני : 
מצד שני, קול פנימי, חבוי כל כך עמוק בתוכה מבין שזה צורך קיומי לדאוג להורים.
היא לא תתקיים היא לא תרגיש חיונית במשפחה אם לא תעשה את מה שהיא עושה.

דרך טיפולי הפוריות התאפשר לה לפתח מודעות ולהבין שאם מלכתחילה הייתה מרגישה שהיא אהובה,
חיונית וחלק מהמשפחה בלי להתאמץ או לוותר על עצמה
היא תאפשר לה לבנות את חייה שלה ולקלוט לעצמה חיים חדשים.

אחרי ששינינו דפוסי חשיבה ואמונות בתת המודע.
אחרי שהטמענו בה שהיא קיימת, נוכחת, אהובה, חשובה, חיונית, מעצם היותה,
מבלי התנאי ומבלי מחויבות לעשות, לדאוג, לפעול….

היא בטאה את עצמה בשיחה פתוחה מבלי חשש מתגובה מבקרת.
מבלי החשש לאמר "לא", אם צריך.

היא "פתאום" מצאה שגם לאחיות אכפת ממנה, ומוכנות לעזור עם ההורים.
ההורים השתדלו להיות עצמאים יותר, וניסו להסתדר גם בלעדיה.
וויב אחר זרם במשפחה העוטפת אותה.

למה זה קרה ?

זיהינו את הקולות הסותרים בתוכה.
התמרנו,
יצרנו חיבורים חדשים במוח

ואז … תודעה חדשה אפשרה לה להיות באופן טבעי.

האם היא נקלטה להריון אתם שואלים ? כן.
היא נכנסה להריון לתאומים כעבור חודשיים.

אז אם את מתכננת הריון או בטיפולי פוריות, הפרייה חוץ גופית,
התבונני בעצמך ושאלי את עצמך :

האם את פנויה מחשבתית להריון ?
עד כמה את מאפשרת להריון להתרחש ?
ומה יקרה אם תוותרי על הצורך בתלות של אנשים בך, תלות שמעכבת אותך לבנות חיים חדשים לעצמך  ?