זיכרונות חבויים עלולים למנוע הריון, או לגרום להפלה (כולל מחקר מדעי)

זיכרונות חבויים מאפשרים לנו לפעול במקרה של מצוקה או סכנה בצורה אוטומטית, בלי להפעיל חשיבה שלוקחת זמן.
אנחנו לא מודעים לזיכרונות החבויים שבנו. במקרים רבים התגובה האוטומטית יכולה להציל את חיינו.
למשל: אם אני מתקרב לקצה מצוק והקרקע מתחילה להתפורר, אני אקפוץ אחורה בלי לחשוב.

אבל יש זיכרונות חבויים שיוצרים תגובה אוטומטית שאינה רצויה לנו.
למשל: אדם שעבר מלחמה, שומע סירנה של אמבולנס שעובר ברחוב ונבהל מאד.

מסתבר שזיכרונות חבויים שקשורים להריון ולידה, עלולים להפעיל בגוף תגובה אוטומטית בלתי מודעת ובלתי נשלטת,
שעלולה למנוע או לדחות הריון.

איך בעלי החיים ובני האדם מגיבים בצורה אוטומטית לסכנה?

התגובה המידית הטבעית לסכנה של כל בעלי החיים וגם של בני האדם, היא תגובה אוטומטית, ללא חשיבה מודעת,
מתחלקת לשלוש אפשרויות תגובה שונות:

• לוחמה = להילחם בסכנה מול הגורם המסכן
• בריחה = לברוח מהגורם המסכן
• קיפאון = קיפאון הוא אותו פחד משתק, שמשאיר אותך במקום מבלי לעשות שום צעד.

דוגמה ללוחמה: אריה שמרגיש מאוים, תוקף מיד.

דוגמה לבריחה: חתול שרואה כלב רץ ומטפס על עץ.

דוגמה לקיפאון: איילה שעוברת בריצה כביש מהיר בלילה ופתאום מגיעה מכונית עם אורות גבוהים.
במקום להמשיך לרוץ,  האיילה קופאת במקום ולא מסוגלת לזוז.

מסתבר שהתגובה האוטומטית של בני האדם למצבים בחיים שמתפרשים אצלנו כסכנה,
תהיה תמיד אחת משלושת האפשרויות.

מתי אנו משתמשים בכל אחת מהתגובות האוטומטיות:

לוחמה: כאשר אנו חושבים שיש לנו סיכוי טוב לנצח, או שדוחקים אותנו לפינה.

בריחה: כשאנו נמנעים מלהתמודד עם מצב סכנה וחושבים שנצליח לברוח ממנו.

קיפאון: כאשר אנו מרגישים חסרי אונים מול הסכנה, ומרגישים שאין טעם להילחם, ושלא נצליח לברוח.

איך תגובה אוטומטית פועלת גם כשאין סכנה לחיינו?

ברור שתגובה מהירה אוטומטית מופעלת כשהאדם נמצא בסכנת חיים.

אבל אותן תגובות מופעלות אצלנו במצבים שהמוח הפרימיטיבי שנמצא אצל כולנו, מחליט שיש סכנה,
גם אם היא לא סכנת חיים אמיתית.

דוגמאות לסכנה כזו:

– אנשים שמפחדים לקבל זריקה כי הם מרגישים שזה מסוכן להם. הם ימנעו לקבל זריקות (סוג של בריחה).

– ילד קטן שמתעורר מחלום בלהות בלילה ורץ למיטה של אימא.

לפעמים יש מצבים שאנו לא חושבים שיש סכנה, אבל יש בתוכנו אמונה או פרשנות פנימית למצב,
שמתפרש בגוף כסכנה.
מצבים כאלו גם הם גורמים לאחת משלושת התגובות לסכנה.

האם הריון יכול להתפרש כסכנה, ולכן הגוף ידחה הריון או יגרום להפלה?

מחקר על ליוויתנים מראה קשר סכנה של חוסר במזון, לבין דחיית הריון והפלות.

מחקר שנעשה בקנדה בין 2008 ל- 2014 על 79 לוויתנים מסוג לוויתן קטלן שנמצא בסכנת הכחדה:
המחקר עקב אחרי 79 לוויתנים, זיהה 35 הריונות, ומתוכם נצפו רק 11 גורי לוויתן,
וכל השאר היו הפלות (רק כ- 14% הסתיימו בלידה מוצלחת).
הערה: המחקר פורסם על ידי Associated Press בחודש יוני 2017.

המחקר גילה שהסיבה לחוסר הצלחה להריון ולידה אצל הלוויתנים קשור לחוסר מזון מספיק.
נראה שכאשר נקבת הלוויתן מרגישה שיש סכנה שלא יהיה מספיק אוכל לגור שלה,
או שהיא לא נכנסת להריון, או שהיא מפילה את ההריון.

ההיגיון הזה עובד גם אצל בני האדם, גם כשהסכנה היא לא אמיתית:

הליוויתנים נמנעו מהריון בגלל סכנה אמיתית של חוסר מזון לגורים.
בני האדם לעומת זאת נמנעים גם כאשר הסכנה היא לא אמיתית,
ורק מזכירה להם סכנה דומה.
למשל: אם לאישה יש זיכרון (אפילו לא מודע) שאימא שלה חוותה לידה מסוכנת (שבה היה סכנה אמיתית לחייה או לחיי העובר),
המוח של האישה עשוי לחבר בין הריון ולידה, לסכנת חיים.
למרות שברור שאחוז הלידות כיום שיש בהן סכנה אמיתית לאם או לעובר היא קטנה מאד,
הזיכרון שנמצא אצלה יוצר קשר בין לידה לסכנה.
כשהזיכרון הלא-מודע יוצר קשר בין לידה לסכנה, הגוף עשוי למנוע לידה, כדי להגן על עצמו.

דוגמה נוספת: אם לאישה יש זיכרון (אפילו לא מודע) שאימא שלה חוותה דיכאון אחרי לידה,
שפגעה קשות בקשר עם אבא שלה, ויצר סכנה אמיתית להמשך הזוגיות שלהם,
הזיכרון יכול ליצור בה פחד שהריון יפגע בזוגיות הטובה שלה, בעקבות משהו שלא בשליטתה (דיכאון).
פחד כזה עלול גם הוא לגרום לגוף למנוע כניסה להריון.

או אישה שנולד לה אח עם פגם גנטי שגרם לו קשיי התפתחות, ולפטירתו בגיל צעיר,
עלולה לפתח פחד שיוולד לה ילד פגום.
הפחד הזה יכול לגרום לגוף למנוע הריון.

אם יש לך קושי להיכנס להריון או הפלות, אני מציעה לך ללכת למומחה שיודע לזהות זיכרונות חבויים ולשחרר אותם.
חבל שזיכרונות כאלה, שאת לא מודעת להם, יפריעו לך לממש את האימהות שלך.

זו אחת מההתמחויות שלי.